ארבע שאלות שכדאי לשאול לפני שבוחרים
איפה יצפו בסרטון?
סרטון שמופיע באתר, בהדרכה פנימית, במצגת או ברשת חברתית פוגש את הצופים ברגע אחר. בדקו כמה הקשר כבר יש להם, האם הם צפויים להפעיל סאונד ומה עוד מופיע סביב הסרטון.
אם הסרטון צריך להיות מובן גם בלי קול, אי אפשר להשאיר את כל המידע בקריינות או בדיבור של המנחה. הטקסט והתמונה צריכים לשאת את החלקים החיוניים גם כשהרמקול שקט.
עד כמה ההסבר מורכב?
רצף של פעולות, החלטות או מושגים צריך חלוקת תפקידים ברורה. הקריינות יכולה להסביר למה עוברים לשלב הבא, התמונה יכולה להראות מה עושים, והטקסט יכול לסמן את שם השלב או את המונח שצריך לזהות.
לא מעמיסים את כל ההסבר על שכבה אחת. פסקה ארוכה על המסך הופכת את הסרטון למסמך עם מוזיקת רקע, ומנחה שמדברת בזמן שהפעולה החשובה מסתתרת מאחוריה לא באמת עוזרת לראות מה קורה.
האם נוכחות אנושית היא חלק מהמסר?
לפעמים האדם שמסביר הוא חלק מההקשר. הוא מציג עמדה ארגונית, מדגים פעולה או פונה ישירות לקהל. במקרים אחרים הצופים צריכים לראות בעיקר מוצר, מסך, מכונה או תהליך. אז פנים בפריים עלולות לתפוס את המקום שההמחשה צריכה.
מה צפוי להשתנות בהמשך?
בדקו אילו שמות, מסכים, שלבים או גרסאות שפה עשויים להתעדכן. פרט שמופיע בדיבור של מנחה, בקריינות ובטקסט דורש בדיקה בכל שלוש השכבות כשהוא משתנה.
המטרה אינה לנחש כל עדכון עתידי. המטרה היא לדעת איפה המידע חי, כדי שהסרטון לא יהפוך למשחק חפש את המשפט הישן.
מתי קריינות צריכה להוביל?
קריינות מתאימה כשהצילום, הקלטת המסך או הגרפיקה צריכים להישאר במרכז. הקול מחבר את הרצף, מסביר את ההיגיון ומכוון את תשומת הלב בלי להכניס דובר לכל פריים.
היא יכולה לעבוד היטב כאשר:
- צריך להראות מוצר או תהליך ברצף, בזמן שהקול מסביר מה חשוב לראות.
- הצופים צריכים להבין קשר בין כמה פעולות או חלקים.
- התמונה כבר עמוסה בפרטים ולא נכון להוסיף אליה מנחה.
- מתכננים גרסאות שפה ורוצים להפריד בין שכבת הקול לבין חומרי הצילום.
הקריינות לא צריכה לתאר כל דבר שכבר ברור בתמונה. אם רואים יד פותחת תפריט, אין צורך לומר עכשיו היד פותחת תפריט. עדיף להשתמש בקול כדי להסביר למה נכנסים לתפריט ומה צריך לבדוק בתוכו.
מתי כדאי לבחור במנחה?
מנחה מוסיפה פנים, קול ונוכחות. היא יכולה לתת הקשר, להדגים פעולה או להוביל את הצופים בין חלקים שלא מתחברים לבד.
מנחה יכולה להתאים כאשר:
- חשוב שההסבר יגיע מאדם שמייצג תפקיד ברור בסיטואציה.
- ההדגמה כוללת פעולה שאדם מבצע מול המצלמה.
- הסרטון צריך פנייה ישירה שמחברת בין הסבר ארגוני לבין הצופים.
- יש מעבר בין כמה חלקים והמנחה עוזרת לשמור על רצף אחד.
אבל לא כל סרטון צריך פנים במרכז. אם הצופים צריכים לקרוא מסך קטן, לזהות רכיב או לעקוב אחרי ידיים, המנחה יכולה לפתוח את החלק ואז לפנות את הפריים להדגמה.
כדאי לבדוק את החלוקה במוניטור ולא רק במסמך. האם רואים את המנחה וגם את הפעולה החשובה, או שאחד מהם נדחק לפינה. הפריים צריך לשרת את ההסבר, לא לנסות להכניס את כולם לאותה תמונה בכוח.
מה התפקיד של טקסט על המסך?
טקסט על המסך מתאים למה שהצופים צריכים לזהות במהירות: שם של שלב, מונח, כותרת, פעולה או פרט קצר. הוא לא אמור להפוך לקריינות שצריך לקרוא בעיניים.
טקסט יכול לעזור כאשר:
- צריך לסמן את שם הפעולה שמתרחשת עכשיו.
- מופיע מונח שחשוב לראות בכתיב המדויק שלו.
- הסרטון עשוי להתחיל ללא קול והמסר המרכזי צריך להישאר ברור.
- רוצים להבדיל בין שלבים או בין אפשרויות בתוך ההסבר.
- צריך להפנות את המבט לחלק מסוים בתמונה או במסך.
לפני שמוסיפים עוד שורה, בדקו מה כבר קורה בפריים. טקסט שמתחרה בפנים, במוצר ובתפריט פתוח לא מקבל יותר תשומת לב רק מפני שהגדילו אותו. לפעמים הפתרון הוא לקצר. לפעמים צריך לשנות את הפריים.
איך הבחירה משתנה בין תרחישים?
הדגמת מוצר
נניח שצריך להראות כיצד משתמשים במוצר. התמונה צריכה לתת מקום למוצר ולפעולה. קריינות יכולה להסביר את הבחירות, וטקסט קצר יכול לסמן שם של רכיב או שלב. מנחה מתאימה אם עצם ההדגמה האנושית מוסיפה מידע שהצילום של המוצר לבדו אינו מעביר.
תהליך טכני
בתהליך טכני צריך לראות מה עושים ומה מתקבל לאחר כל פעולה. קריינות יכולה להסביר את ההיגיון, הקלטת מסך או צילום קרוב יכולים להראות את הביצוע, וטקסט יכול להדגיש שם או מצב שצריך לזהות. אם מנחה מופיעה, כדאי לתת לה תפקיד ברור ולא להשאיר אותה ליד התהליך רק כדי שיהיו פנים בפריים.
הסבר ארגוני
כאשר צריך למסור הקשר, מדיניות או כיוון, מנחה יכולה לתת למסרים כתובת אנושית. לצדה אפשר לשלב צילומי המחשה, גרפיקה וטקסט קצר שמארגנים את הרעיונות. אם אין צורך בדובר מזוהה, קריינות יכולה לחבר בין הפעילות שמוצגת לבין ההסבר.
סרטון שצריך לעבוד גם בלי קול
במקרה כזה מתכננים מראש מה התמונה והטקסט חייבים להסביר לבדם. הקריינות או המנחה עדיין יכולות להוסיף עומק כשהסאונד פועל, אבל הן לא צריכות להחזיק מידע שאין לו זכר על המסך.
לא לבחור מנצח — לחלק תפקידים
שילוב טוב לא חוזר על אותו משפט בקול, בתמונה ובטקסט. הוא נותן לכל שכבה עבודה אחרת.
לדוגמה:
- המנחה מציגה את הבעיה ואת ההקשר.
- הצילום עובר למוצר, למסך או לפעולה.
- הקריינות מסבירה את הרצף בזמן שרואים אותו.
- הטקסט מסמן את שם השלב או את הפרט שצריך לזכור.
- הגרפיקה מצביעה על קשר או אזור שקשה לזהות בצילום לבדו.
אפשר גם לבנות רצף שבו מנחה פותחת ומסכמת, והחלק המרכזי נשען על קריינות והמחשה. בסרטון אחר הקריינות יכולה להוביל, והמנחה תופיע רק במקום שבו נדרשת הדגמה אנושית. הבחירה נובעת מהתפקיד של כל רגע, לא מהחלטה גורפת לכל הסרטון.
בדיקת התסריט שחושפת מה חסר
לפני שמאשרים תסריט, עברו על כל חלק ושאלו ארבע שאלות:
- מה שומעים ברגע הזה.
- מה רואים ברגע הזה.
- מה קוראים ברגע הזה.
- מה הצופים עדיין עלולים לא להבין.
אם אותו מידע מופיע בכל שלוש השכבות, בדקו איזו מהן באמת צריכה אותו. אם פעולה נזכרת בקול אבל אינה נראית, תכננו צילום או המחשה. אם הטקסט דורש מהצופים לעצור ולקרוא פסקה, קצרו אותו או העבירו את ההסבר לקול ולתמונה.
הבדיקה הזאת הופכת את התסריט ממסמך של משפטים למפת הפקה. רואים אילו דוברים דרושים, מה חייב להצטלם, איפה נדרשת גרפיקה ומה צריך להיות מוכן לעריכה.
איך מחברים את הבחירה להפקה?
במיי מיי הפקות התהליך מתחיל בשיחת היכרות להבנת המטרה, הקהל והתקציב. משם בונים קונספט ותסריט, מתקדמים ליום צילום, לעריכה ולמסירה.
לסרטון שמלמד תהליך או פעולה אפשר לקרוא עוד על הפקת סרטוני הדרכה. לסרטון שמציג מוצר או מסביר הצעה אפשר לעבור לעמוד סרטוני מוצר והסבר.
לקראת שיחת ההיכרות, הביאו את מטרת הסרטון, הקהל, ערוץ ההפצה והחומר שצריך להסביר. משם אפשר לבדוק מי צריך לדבר, מה צריך לראות ואיזה טקסט באמת עוזר למסך לנשום.