סרט סיפור חיים וסרטי דוקו משפחה

אותו סטנדרט, נושא אחר

אנחנו לוקחים את הסטנדרט והאיכות מעולם ההפקות העסקי – ומיישמים אותם על הרגעים האישיים והחשובים ביותר שלכם. זה לא משפט על תחושה אלא על תהליך, והוא זהה בכל הפקה אצלנו:

• תסריט לפני צילום. מגיעים עם רעיון או צורך, ואנחנו הופכים אותו לתסריט מצולם — כולל מסרים, מבנה וקריינות.
• יום צילום מסודר. צוות מלא, ציוד מקצועי ואווירה נעימה.
• עריכה מלאה. עריכה, קריינות, מוזיקה וגרפיקה. כולל שני סבבי תיקונים.
• ליווי לאורך כל הדרך. מהרעיון על הנייר ועד לתוצאה על המסך.

מיי מיי סגל מפיקה כאן מאז 2010, ומביאה איתה מעל 20 שנה בתחום הווידאו. סביבה עובדת נבחרת מקצועית של צלמים, קופירייטרים, אנשי סאונד, אנימטורים, שחקנים ומפיקים. אותו תהליך עצמו עומד מאחורי הפקה עסקית, והוא מפורט בעמוד סרטון תדמית.

מה זה אומר: סרט על המשפחה לא מתחיל במצלמה אלא בשיחה ובתסריט.

מה אנחנו מפיקים

ערוץ סיפורי החיים שלנו מתמחה בתיעוד מרגש, קליפים לאירועים (בר/בת מצווה, ימי הולדת) וסרטי דוקו-משפחתיים.

• תיעוד מרגש — ריאיון עם מי שיש לו מה לספר, וסביבו החומר שממחיש את מה שנאמר.
• קליפים לאירועים — בר/בת מצווה וימי הולדת. סרטון קצר עם מסר אחד, קצב ומוזיקה.
• סרטי דוקו-משפחתיים — כמה מרואיינים, ארכיון ביתי, וקו אחד שמחזיק את הכול יחד.

מה שיוצא מזה הוא פסקול חזותי אותנטי שהופך זיכרונות ליצירה קולנועית שתישאר לדורות.

צילום של מופע או הצגה הוא עבודה אחרת, ויש לה עמוד משלה: צילום הופעות והצגות.

איך זה עובד

ליום צילום בודד המסירה לוקחת 10 עד 14 ימי עבודה מהצילום ועד המסירה. הפקה גדולה יותר לוקחת בין שבועיים לחודש.

הריאיון הוא רוב יום הצילום. השאלה הראשונה כמעט תמיד יוצאת מגומגמת, ולכן היא לא הראשונה בסרט: מתחילים במשהו קל, והחומר שנשאר בעריכה מגיע מהחלק שבו המצלמה כבר הפסיקה להיות במרכז החדר. צילום בבית עובד לרוב טוב יותר מצילום במקום זר — הכיסא מוכר, התמונות על הקיר בהישג יד, ואפשר לעצור לקפה בלי שזה שובר את היום.

מה משפיע על התוצאה

• מי מספר. אדם שמדבר בנוח מול עדשה נותן חומר אחר ממי שמתכווץ מולה. כשמי שמספר לא אוהב מצלמות, הסרט נבנה סביב קריינות וחומר קיים ופחות סביב ריאיון.
• כמה אנשים מדברים. ריאיון עם אדם אחד ותיעוד של כמה בני משפחה במקומות שונים הם שני היקפי צילום שונים, גם אם הסרט בסוף נראה דומה באורכו.
• מה כבר קיים בבית. כשיש ארכיון ביתי, חלק מהסרט כבר מצולם והעבודה עוברת לעריכה.
• איפה מצלמים. הבית, החצר, מקום שקשור לסיפור. הלוקיישנים נסגרים בשלב הקונספט והתסריט, יחד עם הסטוריבורד.
• מה צריך לצאת בסוף. סרט אחד, או סרט וקליפ קצר לצידו. זו החלטה שנופלת בשיחת ההיכרות, כי היא משנה גם את הצילום וגם את העריכה.

מה זה אומר: רוב מה שקובע את התוצאה נסגר לפני יום הצילום.

יש לכם חומרים? מתחילים מהם

לא חייבים להתחיל ממצלמה. אנחנו עורכים גם כשהחומרים צולמו על ידכם או על ידי מישהו אחר — קטעים מהטלפון, הקלטות ישנות, תמונות מהאלבום.

מה שכדאי לאסוף לפני יום הצילום ולא אחריו:

• הכול בתיקייה אחת. מה שכבר קיים כקובץ — וידאו, תמונות, הקלטות קול.
• מי ומה רואים. שמות של אנשים ומקומות. חומר שאף אחד לא יודע מה יש בו נשאר בחוץ, כי אי אפשר לכתוב עליו קריינות.
• מה חייב להיכנס. התמונה שאסור לפספס, הסיפור שכולם בבית מכירים. את זה הכי טוב לשמוע לפני שכותבים את התסריט — כי אז אפשר לבנות סביבו שאלה ליום הצילום.

שאלות ותשובות

בשורה התחתונה

• אותו סטנדרט מעולם ההפקות העסקי, על נושא אחר: תסריט לפני צילום, יום צילום מסודר ועריכה מלאה.
• מה שמפיקים: תיעוד מרגש, קליפים לאירועים (בר/בת מצווה, ימי הולדת) וסרטי דוקו-משפחתיים.
• ליום צילום בודד — 10 עד 14 ימי עבודה עד המסירה, כולל שני סבבי תיקונים.
• יש חומרים בבית? אפשר להתחיל מעריכה שלהם.